המשמעות של להיות גיי בישראל השתנתה רבות במהלך העשור וחצי האחרונים. ובכל זאת, עבור רבים, הייצוג המרכזי של הומוסקסואליות (חד-מיניות) לסוגיה, הוא מצעד הגאווה, המתרחש מדי שנה בתל אביב ובמספר מוקדים אחרים ברחבי הארץ. אבל להשתייך לציבור הלהט”בי על סוגיו וגווניו השונים זה כל כך הרבה יותר מזה! מעבר למצעדים, לדגלים ולמסיבות, ישנה גם זוגיות גאה, והיא אמתית, מחזקת, מטריפה, מרגשת ועמוקה לא פחות מן הרעיון המקובל של הזוגיות ההטרוסקסואלית.
זוגיות גאה – יש דבר כזה?
זוגות גאים מכל מין ומגדר נאלצו להתמודד במהלך ההיסטוריה עם אטימות רבה ואפליה קשה. לא נעים להודות בכך, אבל זה נכון. כתוצאה מכך, זוגות אלה התקשו לנהל זוגיות גאה, גלויה בריאה ומספקת. את התוצאות של אפליה זו אנו רואים עד היום. עם זאת, עבור אזרחים רבים זוגיות גאה היא עובדה, וכדי להוציא את הזוגיות הגאה מהגטו ולאפשר לה להיות… ובכן, גאה, יש הרבה עבודה על מנת לאפשר לזוגות גאים זכויות שוות.
אז על מה מדובר בעצם?
הנושאים וההיבטים השונים שלהם בנושא הזוגיות הגאה הם רבים ושונים. עם זאת, הנושאים העיקריים נוגעים לילדים, לנישואים והסכמי חיים משותפים מסוגים אחרים ולזכויות בנושא ירושה, סעדים צוואות וכיוצא באלה.
אימוץ
בדומה לזוגות רבים אחרים, גם עבור זוגות גאים רבים הביטוי הנעלה ביותר של הזוגיות הוא הורות משותפת. מטבע הדברים הורות טבעית בקרב זוגות גאים היא בעייתית משהו. לכן, אפשרות האימוץ היא בין הבחירות המועדפות על ידי זוגות משני המינים ומכל המגדרים.
מבחינת ההורות והאימוץ ראשית המאה ה-21 הביאה עימה מספר בשורות משמעותיות, אף על פי שיש עדיין כברת דרך משמעותית לצעוד בטרם נוכל להגיד כי זוגות גאים נהנים מזכויות שוות. שתי נקודות ציון חשובות הן פסק דין של בית המשפט העליון מ-2005 בו נקבע כי המדד המשמעותי ביותר לאימוץ ילדים הוא טובת הילד, כאשר אופי הקשר בין ההורים הפוטנציאלים הוא שולי, ובלבד שביכולתם לספק לילד תנאי גידול יציבים ושופעי אהבה. נקודת אור נוספת היא קביעתו של מני מזוז, משנת 2008, לפיה מדינת ישראל אינה פוסלת מבחינה עקרונית אימוץ ילדים על ידי זוגות גאים, גם כאשר הילד או הילדה המאומצים אינם צאצאים ביולוגיים של אחד מבני הזוג.
נישואים והסכמי חיים משותפים
כאשר מתייחסים לנושא נכוחה, מתגלה כי טקסט הנישואים, עם הכתובה, השבועות וכל מה שמסביב, הוא בעצם סוג שלהסכם חיים משותפים – עתיק, בעל נופח דתי, אבל בסך הכול הסכם. עם זאת, ברור כי הסכם הזוגיות מבוסס על רגשות – ולא סתם רגשות, אלא על אהבה! במציאות, גם כיום, נדירים עדיין הם המקומות אשר מאפשרים לאנשים המבקשים לקיים זוגיות גאה להינשא בחתונה אזרחית, קל וחומר בחתונה דתית. אפליה זו, מצערת ככל שתהיה, נמצאת לפחות בתהליך די מתמיד של שינוי. למותר לציין כי זוגות גאים רבים, ולא רק הם, רואים במוסד הנישואים כמוסד מיושן ומפלה מעצם טבעו ומקורותיו. לכן, גם לו הייתה ניצבת הבחירה בידיהם, לא היו בוחרים בה. ובכל זאת, אין ספק שעצם חוסר יכולת הבחירה יש בו טעם לפגם.
הצורה הקרובה ביותר לבסס זוגיות שלא על ידי נישואים – והדבר נכון לזוגות גאים ולזוגות הטרוסקסואלים כאחד, הינו הסכם זוגיות. הסכם זוגיות, בנוסף להיבטים הרגשיים המעורבים בו, בא לתת מענה גם ובעיקר לסוגיות פרקטיות אשר נוגעות לזוגיות. בדומה להסכמים אחרים בזוגיות, כגון הסכם טרום נישואין והסכם יחסי ממון, יש להסדיר היבטים כגון צבירת רכוש משותף וחלוקתו במקרה של פירוק זוגיות, זכאות לירושה, סמכות לקבלת החלטות ולביצוע פעולות משותפות בנוגע לילדים ולנכסים ועוד. הצורך בהסדרים מסוג זה חשובים במיוחד בזוגיות גאה, משום שהם אינם מוסדרים בחוק ובמוסדות המדינה כיום.
ירושה וצוואות
כעקרון, ככל שהדבר נוגע לזוגיות הטרוסקסואלית נושא הירושה מוסדר הן בחוק והן בהלכות הדת. לא כך הוא לגבי זוגיות גאה, אשר אינה מוכרת על ידי מוסדות הדת ואשר חקיקה מסודרת בהקשר שלה לוקה בחסר עדיין. על כן, הדרך הטובה ביותר להסדיר את נושא הירושה הינה עריכת צוואה. החוקים אשר נוגעים לעריכת צוואה ולהוצאתה אל הפועל אינם נוגעים כלל ועיקר להעדפות המיניות או להגדרות המגדריות של הנפטר/ת. לפיכך, כאשר אדם עורך צוואה ועומד בהגדרות החוק (בריא בנפשו, וכותב מרצונו ומיוזמתו החופשית, באמצעות עורך דין, נוטריון או בית משפט וכיו”ב), ישנה סבירות גבוהה ביותר שרצונו יצא אל הפועל.
